פסק-דין בתיק תא"מ 5469-10-10

לפני תביעה בסדר דין מהיר בסך 33,213 ש"ח ש"ח שהגישו התובעות כנגד הנתבעים לתשלום דמי שימוש/ניהול בגין שימוש בשטח שהוקצב לנתבעים 1-2 להפעלת דוכן לממכר תכשיטים בקניון וואן בנצרת עילית. התביעה הוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר. ביום 20.3.11 ניתנה רשות להתגונן בהחלטת כב' הרשם קודסי.

רקע

1.         התובעת 1 היא בעלת זכויות החכירה במבנה הקניון. התובעת 2 היא חברה המפעילה את הקניון ונותנת שירותי ניהול עבור התובעת 1.

2.         הנתבעים 1 ו-2 (להלן - הנתבעים) הם בני זוג עימם נחתם הסכם ביום 29.6.08 המסדיר את מערכת היחסים בינם לבין התובעות במסגרתו ניתן לנתבעים היתר להציב בשטח הקניון דוכן לממכר תכשיטים (להלן - ההסכם).

3.         על פי ההסכם, היתר השימוש ניתן לתקופה שמיום 1.7.08 ועד ליום 30.6.11, אשר הוגדרה בהסכם כ"תקופת הרשות הבסיסית". כן ניתנה אופציה להארכת זכות השימוש לתקופה נוספת של 36 חודשים, וזאת עבור תמורה (דמי ניהול) לפי המפורט בהסכם.

4.         הנתבעים 3 ו-4 חתמו על כתב ערבות על פיו הם אחראים וערבים למילוי התחייבויותיהם של הנתבעים על פי ההסכם (להלן - הערבים).

5.         אין חולק כי ביום 15.10.09 פירקו הנתבעים את הדוכן ועזבו את הקניון, וזאת לפני מועד סיום תקופת ההסכם. כמו-כן אין חולק כי בעת עזיבתם נותרה על חשבונם יתרת דמי ניהול לא משולמת. שיקים של הנתבעים שניתנו לכיסוי חלק מהיתרה לא כובדו.

6.         על רקע האמור הוגשה התביעה דנן בה תובעות התובעות את תשלום החוב בגין דמי ניהול עבור התקופה עד לעזיבת הנתבעים את הקניון וכן פיצוי מוסכם עפ"י ההסכם.

תמצית טענות הצדדים:

7.         לטענת התובעות, הנתבעים נותרו חייבים דמי ניהול עפ"י ההסכם בסך 25,853 ש"ח נכון ליום 11.8.10. מאחר והם הפרו את החוזה עימם הפרה יסודית הן זכאיות גם לפיצוי מוסכם כאמור בסעיף 30 להסכם בסך 2,000 $ לפי שערו היציג ביום התשלום, שהם 7,630 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

8.         לפי העולה מטיעוני התובעות, מלכתחילה הן התירו את השימוש בדוכן בקניון לאדם אחר בשם גל אופיר (להלן - גל), עפ"י הסכם שנכרת בינן לבין האחרון. בעקבות פניית הנתבע 1 (להלן - הנתבע) להנהלת הקניון התברר כי הוא וגל הסכימו ביניהם על העברת הדוכן לשימוש הנתבע, וזאת ללא הסכמה מראש בכתב של התובעות, כנדרש בהסכם עם גל. בעקבות בקשת הנתבע, התובעות התקשרו עם הנתבעים בהסכם מיום 29.6.08, על-פיו הוקצה לנתבע מקום לדוכן בקומה א' של הקניון. התובעות מסבירות כי לא ניתן היה להפעיל דוכן בקומת הקרקע, מקום בו עמד קודם לכן הדוכן של גל, בשל השיפוצים במקום והשינויים שעבר הקניון. לטענתן, הנתבע ידע על השיפוצים בעת שנחתם איתו ההסכם. לטענתן, הן פעלו בהתאם להוראות ההסכם ואילו הנתבעים הפרו אותן בכך שלא שילמו את מלוא דמי השימוש ועזבו את הקניון לפני תום התקופה המוסכמת.

9 .         הנתבעים, מנגד, טוענים כי התובעות הן שהפרו את ההסכם. לפי הטענה, בין הצדדים הוסכם כי הדוכן יעמוד בקומת הקרקע, כפי שהיה הדבר ביחס לגל ממנו קיבל התובע את הזכויות בדוכן. לטענת הנתבע, עוד בטרם חתימת ההסכם בינו לבין התובעים, הוא שילם עבור חוב שהותיר אחריו גל, וזאת בידיעת ובהסכמת התובעים. לטענתו, לא נאמר לו על-ידי התובעים כי הקניון עומד לעבור שיפוץ, באופן שיהיה כרוך בהזזת הדוכן ממקום למקום, וכי אילו היה יודע את הדבר לא היה מתקשר עם הקניון מלכתחילה. בפועל, לטענתו, הפרו התובעות את הסכם מולו בכך שהעבירו אותו לקומה א' של הקניון, ולאחר מכן שינו את מקומו פעמים נוספות וזאת חרף התחייבות מצדן שלא יהיו שינויים נוספים. כל אלה גרמו לו נזקים כבדים שביטויים הן בהוצאות עודפות שנדרש להוציא והן בהפסד רווחים, אותם הוא מעריך כעולים בהרבה על סכום התביעה. לפיכך, לטענתו, הוא איננו חייב דבר לתובעים.

10.        אשר לערבים, טוענים הנתבעים כי הוסכם בין הצדדים שערבותם תינתן ותהיה בתוקף עד למתן ערבות בנקאית על-ידי הנתבעים. משניתנה ערבות בנקאית, פקע לטענתם תוקף ערבותם של הערבים.

דיון והכרעה:

11.        בין הצדדים מחלוקות עובדתיות שונות לגבי המיקום המוסכם של הדוכן והתנהלות התובעים אל מול הנתבע בתקופת ההסכם. אקדים ואציין כי חלק ניכר ממחלוקות אלה איננו מחייב הכרעה ביחס לסכום התביעה העיקרי שעניינו תשלום דמי השימוש שנקבעו בהסכם. הטעם לכך הוא שאף אם אקבל את טענות הנתבעים כי התובעת הפרה את ההסכם בשל דרישותיה ביחס למיקום הדוכן, הרי שאין בכך כדי לשנות את תוצאת התביעה ברכיב זה. אין חולק כי הנתבעים, חרף טענותיהם דהיום להפרת ההסכם, לא הודיעו על ביטול ההסכם ולא ביקשו לשנותו. אדרבא, הנתבעים המשיכו והפעילו את הדוכן עד לעזיבתם את המקום. הסכום הנדרש בתביעה הוא עבור התקופה בה הפעילו את הדוכן בקניון, ולא עבור התקופה שלאחר עזיבתם המוקדמת. בנסיבות אלה, משבחרו הנתבעים לקיים את ההסכם חרף טענותיהם, עליהם לשלם את דמי השימוש המוסכמים. טענת ההגנה שהעלו בהקשר זה הינה טענה לנזק שנגרם להם עקב התנהלות התובעת, נזק אשר עולה לטענתם על סכום התביעה. אלא שבעניין זה לא הוצגה ולו ראשית ראיה שיש בה כדי להצביע על נזק שנגרם ועל שיעורו; לא הוצגו ראיות כלשהן על הוצאות בפועל, לא הוצגו נתונים חשבונאיים או אחרים שיש בהם כדי ללמד על אובדן הכנסה לפי הנטען ולא צורפה חוות דעת במישור זה.

12.        משלא הניחו הנתבעים כל בסיס ראייתי לטענה בדבר הפסדים שנגרמו להם בשל ההפרה (הנטענת) מצד התובעות, ונוכח המפורט לעיל, הרי שדין התביעה לתשלום דמי השימוש/הניהול להתקבל.

13.        אוסיף עם זאת, מעבר לנדרש, כי אינני סבורה כי הוכח שהתובעות הפרו את ההסכם עם הנתבעים.

14.        טענתם המרכזית של הנתבעים בהקשר זה הינה כי בניגוד למוסכם, הם נדרשו להעביר את הדוכן לקומה א' בקניון במקום קומת הקרקע. טענה זו נסמכת על סעיף 8 להסכם בין הצדדים בו נכתב כי הדוכן ימוקם בקומת הקרקע. מאידך, התובעות טוענות כי הוסכם שהדוכן יהיה בקומה א', וזאת נוכח השיפוצים בקניון. התובעות מפנות בעניין זה להגדרות בפתח ההסכם, במסגרתן מוגדר השטח שהועמד לשימוש הנתבעים כממוקם בקומה א' ("ההואיל" השני בהסכם). לטענתן, הציון בסעיף 8 להסכם איננו אלא טעות סופר.

15.        ברי כי בנוסח ההסכם נפלה טעות, שכן יש בו שתי הגדרות סותרות למיקום הדוכן. יצויין כי לפי נוסח ההסכם, אמור להיות מצורף אליו נספח "א" שהוא תשריט אליו מפנה ההגדרה של הדוכן ומיקומו, ברם נספח זה לא צורף על-ידי מי מהצדדים ולא נטען דבר בעניין זה.